ביי 2017 , ברוכה הבאה 2018
את הסילואט, קניתי כי חיפשתי דרך בה אוכל להעביר לכלי קרמיקה, את העיטורים שעיצבתי.
את תחום הקרמיקה גיליתי לפני 4 שנים - הסיבוב של האובניים והחימר שמכיל בתוכו אינסוף אפשרויות - הקסימו וריתקו אותי הכנתי הרבה כלים ונהנתי מכל רגע.
ואז פתחתי חנות לקבצי חיתוך באטסי , והקמתי בלוג הדרכות סילואט. והשקעתי בבלוג והזנחתי את החנות, ואז השקעתי בחנות והזנחתי את הבלוג... ולא באמת ראיתי כסף מכל זה. ובכל הזמן הזה נטשתי את הקרמיקה, פשוט לא מצאתי את הזמן.
עד לפני חצי שנה - פתאום הדברים שקודם נראו חשובים, כבר לא נראו ככה יותר .
הרגשתי צורך להתכנס פנימה, למצוא את עצמי מחדש. להקשיב ללב שלי.
עזבתי את הכל. התמקדתי רק בשני דברים - תהליך אישי
וחוג קרמיקה
לא היה לי מושג לאן זה יוביל , אבל הרגשתי במבוי סתום ופשוט הסכמתי לזרום. גיליתי שהיצירה עם החימר, היא האש שלי , המקור לתשוקת היצירה שלי והחיבור שלי לעצמי.
זאת היתה חצי שנה לא קלה, עיבדתי עם עצמי דברים וצללתי פנימה. ולאט לאט דברים השתנו , הבנתי איך ליצור חיבור בין שני הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
ומתוך החיבור הזה נולד מוצר חדש: שבלונות דביקות לקישוט כלי חימר, אותן אני מעצבת וחותכת בסילואט שלי.
עוד על השבלונות כאן .
זה המקום להודות לנשים הנפלאות , שהיו ועדיין ,לצידי במסע הזה:
ורד לוי-סול - מומחית בחיבור נשים לייעוד שלהן.
שלימדה אותי להקשיב ללב שלי, ולהישאר מחוברת לעצמי , גם כשהמיינד מספר את הסיפורים שלו.
אורית בן אריה - מעבירה שיעורי קרמיקה ביצירתיות ואהבה , אצלה בסטודיו. שהיתה בשבילי מרחב תומך ומאפשר לחיבור המחודש שלי עם החימר.
מיכל חכים - עיסוי לבריאות ולנשמה.
שקיבלה אותי לשעה של פינוק פעם בשבוע - שבועיים, ממנה תמיד יצאתי רגועה ושלווה.
תודה, תודה, תודה!
בשבילי 2017 היתה השנה בה הקשבתי ללב שלי 💖.
מה יקרה בהמשך? ימים יגידו...
Comments